<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן צ"ב</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
והרוצה לאכל בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה ואוכלו. והר"י מקורביל כתב מותר לאכל צלי וכן חי בלא מליחה (והני מילי לצלי אבל לקדרה אסור בלא) [הרשב"א כתב לצלי אין צריך] מליחה שהאש שואב את הדם ולא הצריכו מליחה בדם האיברים אלא לקדרה וכן הדין לכבוש שהכבוש כמבושל. רצה למלוח ולאכל בצלי בלא הדחה יעשה ואינו חושש לדם שעל המלח שהאש שואב אותו בד"א במולחו ומעלהו לצלי אבל שהה במולחו המלח בולע הדם ונאסר ולפיכך מדיחו יפה וצולהו ואוכל בד"א בשחתך הורידין בשעה שהדם חם אבל לא חתכן אסור לאכל בצלי עד שיחתוך אותו אבר אבר. רצה לאכל ממנו בשר חי אסור עד שיחתוך וימלח וי"ל שאם נקר הבשר מחוטי דם אוכל אפילו בלא מליחה חי או צלי ואפי' עוף כלו כאחד שלא הצריכו חתכת הורידין או אבר אבר אלא מפני דם החוטין שבבשר ויש מגדולי המורים שהחמירו שלא לאכלו כלו כאחד אלא אחר חתיכת ורידין ורוב שני הסמנין עכ"ל.
וכתב הר"י מקורביל ז"ל ואחר המליחה בעו הדחה ואם לא הדיחה ונתנה בקדרה המלח אוסר הקדרה עד ששים מן המלח כאלו היה כלו דם דקיי"ל חתיכה עצמה נעשת נבלה גם בשאר איסורין ולא כפירש ר' אפרים שאמר שאין חתיכה נעשית נבלה אלא גבי בשר בחלב דוקא ולפירושו אין צריך ששים רק מן הדם הבלוע במלח וכן נמי פסק הר"ש ז"ל וביאר עוד שאם היה יבש אין בכך כלום כי מה שמדיחין אותה באחרונה אינו אלא כדי לרחצו מן הדם שיצא בעבור המליחה הילכך השתא שנתיבש אין בו שום לחלוחית דם ומותר. ויש שהיו רוצים להחמיר ולאסור אפילו באלף משום דלטעמא עבידי וליתא דאין לאסור בדבר הבלוע מאיסור יותר מהאיסור עצמו. והיכא דאישתהי שיעור מליחה בכלי מנוקב והדר מנח ליה בכלי שאינו מנוקב ואשכח בה צללתא דדמא פי' מים אדומים לא כלום הוא ושומנא בעלמא הוא כך כתב הבעל העיטור וכן [היה] מעשה [אצל] הר"ש ז"ל וכן נמי כתב הרמנ"ע. וביאר עוד שאם נפל מן הציר לתוך הקערה אינה צריכה הדחה רק בצונן ומותרת ע"כ. אבל אם נפל מן הדם הנוטף בתוך הכלי נאסר הכלי כך כתב הר"י מקורביל ז"ל.
ואין מולחין אותה אלא במלח עבה כחול הגס פי' רבי הילאי גאון גסה כגון חטי שהמלח הדק נבלע בבשר ולא יוציא הדם. ומולחו והופכו וחוזר ומולחו וכתב הרשב"א ז"ל [בת"ה הקצר בית ג' שער ג') ויראה לי שאינו צריך למלוח משני צדדין אלא מצוה מן המובחר ובאי אפשר אם לא מלח אלא מצד אחד או שלא היה לו נוח לעשות כן כמולח אווזים שלמים או תרנגולין מותר. והדין נותן שלא תהיה חתיכת בשר דקה חמורה מחתיכה עבה טפח שזו צריכה מליחה משני צדדין אע"ג שאין בעביה אצבע וזו די ליה במליחת שני צדדין בלבד אע"פ שיש בעביה טפח ודם שבאמצע מי הוציאהו ואין לדבר קצבה. וצריך לנפץ המלח מן הבשר ואחר כך ידיחנו או ישטפנו במים עד שלא יתננו בכלי של מים שהוא (מדיחנו) [מדיח בו] שאם יניחנו עם מלחו בתוך הכל [שאינו מנוקב] עם המים נמצאו המים שוברים כח הבשר ונמצא הדם שעל פני הבשר חוזר ונבלע בתוכו. וכתב הרשב"א ז"ל שתקנה גדולה למלוח במלח גסה לפי שכמעט שננערת נופלת. ואחר כך רשאי להניחה בכלי (של) [עם] מים. מלח במלח דקה אע"פ (שאינו) [שהוא] רשאי צריך לשפשף היטב קודם שינחנה בכלי (של) [עם] מים ע"כ. וכל הדברים האלה לקדרה אבל לצלי מולחו וצולהו מיד.
